<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצינו סיפא דמתניתין שבא לפרש חידושא, אע"ג דמרישא משמע יותר מסיפא, ויש להסתפק מדבר שאינו במשנה וצריך לפרשו מסברא, כי הא דריש מעילה (ב' ע"א) קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם, שאם ר"ל ששחטן וקיבל דמן בדרום לשתוק מסיפא לגמרי, השתא שחטן וקיבל דמן בדרום מועלין כ"ש שחט בצפון וקיבל בדרום או שחט בדרום וקיבל בצפון, אלא רישא מיירי סתמא וסיפא בא לפרש הרישא, אבל שחט וקיבל בדרום לא מפרש במתניתין כלל, וצריך לדעת מסברא דכיון דשחיטת דרום לחוד וקבלת דרום לחוד מועלין, אם כן אין חומרא לא בשחיטה ולא בקבלה להוציא מידי מעילה, אם כן גם שניהם בדרום אית בהו מעילה. וכיוצא בזה בריש הבא על יבמתו (יבמות נ"ג ע"ב), הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד, ומפרש בסיפא, הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת, ואי רישא ר"ל שניהם שוגגין לשתוק מסיפא אלא פרושי קא מפרש, ודין שניהם שוגגין צריך לדעת מסברא כדפרישית גבי מעילה, דהא תנא (יבמות שם) אפילו שניהם שוגגין.
<h2>דף ז:</h2>
מצינו יתור בלשון משנה, פעמים מדקדק מאותו יתור ופעמים אינו מדקדק, נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כו' מדקדק פ"ק דחולין (כ' ע"א), נמצא למעוטי מאי, לאו למעוטי מחזיר סימנין אחורי העורף, וגבי (שם כ"ג ע"ב) נמצא כשר בעגלה פסול בפרה, וגבי (שם כ"ב ע"א) נמצא כשר בתורים וגבי (שם כ"ד ע"א) נמצא כשר בכהנים, באותו פרק עצמו, לא מדקדק, וכן במעילה (ז' ע"ב) נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר, ולא קא מדקדק נמצא לאתויי מאי, ונראה דכל היכא דאיכא לדקדק דייקינן ואי ליכא לדקדק לא דייקינן, דאורחא דמשנה בכל דבר שיש בה שני הפכים לומר נמצא, כדי שלא נשכח אחד מן ההפכים ולא נשגה בהם, שיש בכולם ק"ו לומר שאין אחד מן ההפכים ראוי, כמו שעשה פ"ק דחולין גבי תורין ובני יונה, פרה ועגלה, כהנים ולוים, וכן כולם.
<h2>דף ט:</h2>
פירקא קמא דסנהדרין (י"ז ע"ב) דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנינא בן חכינאי. דייני גולה קרנא, דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי, דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל, דייני דנהרדעא רב אדא בר מניומי. עוד שם הלמדים לפני חכמים לוי, זה אינו בברייתא דהא לוי אינו תנא, ומצינו בברייתא ספ"ק דמעילה (ט' ע"ב) דקאמר בברייתא הלמדין לפני חכמים אומרים יביא דבר שכולו למזבח, ועוד דמייתי מינה סייעתא ללוי, א"כ לאו היינו לוי וזה שייך גם לחלק שלישי אבל מפני שתחלתו שייך גם לחלק הזה כתבתי כל המימרא הנה.
<h2>דף י:</h2>
מצינו דתנינן בתרי מתניתין בהדיא מה דתנן בחבירתה, בתמורה (כ"א ע"ב) ובמעילה (י' ע"ב) גבי ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושעברה שנתה וכו' תנן, ואינה עושה תמורה לא נהנין ולא מועלין ואם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלין בה, ולשון זה תנינא בתמורה, ומקשה בגמרא למה לי למתנייה גבי מעילה, תני הכא תמורה ואיידי דתנא תמורה תנא נמי מעילה, התם תנא מעילה ואיידי דתנא מעילה תנא נמי תמורה.
<h2>דף יח.</h2>
יש לשונות שוין במלה ופירושן חלוק כמו מהיום ולאחר מיתה, פעמים ר"ל מהיום גופה ולאחר מיתה, ופעמים ר"ל מהיום אם לא אחזור בי, וכן בבכורות (נ"ב ע"א) מסקינן אין לו לבכור קודם חלוקה, ובב"ב (קכ"ו ע"ב) מסקינן יש לבכור קודם חלוקה, ור"ל גופה דהוי מוחזק, וכן ר"ש אומר אין מצטרפין במעילה פרק קדשי מזבח (י"ח ע"א) ומפרש שם בגמרא אין צריכין לצרף, ובפרק בתרא דע"ז (ס"ח ע"ב) איכא כי האי לישנא, ר"ש אומר אין מצטרפין ור"ל כפשטיה, מדקאמר השתא מאיסור לאיסור אין מצטרפין דתנן הערלה והכלאים אין מצטרפין וכו', וכן בחולין (י"א ע"ב) דקאמר ליחוש שמא במקום סייף נקב הוה, ור"ל דאזלינן בתר הרוב ולא ניחוש להא, ובמכות (ז' ע"א) דהוה חיישינן, דקאמר דילמא במקום סייף נקב הוה, ור"ל סייף ממש, וזה ר"ל בגדיו וקורא לבגדיו סייף, ור"ת מיישב בדרך אחרת ואומר, ודאי אי לא שיילינן להו לא ניחוש לזה אבל אי שיילינן להו ולא ידע הוי ליה עדות מוכחשת, כי הא מעשה דבדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים.
